חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2026 (המוכר כ"חוק קרעי" או "רפורמת השידורים") אושר סופית בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת ברוב של 53 תומכים מול 48 מתנגדים. מדובר ברפורמה המבנית המקיפה ביותר שנערכה בשוק התקשורת הישראלי מזה עשורים, אשר משנה לחלוטין את חוקי המשחק בטלוויזיה, ברדיו ובדיגיטל.
להלן המדריך המלא המפרט את סעיפי החוק, מבנה הרגולטור החדש, והוויכוח הציבורי הסוער סביבו.
עיקרי הרפורמה: ארבעת השינויים המרכזיים
1. הקמת רגולטור חדש וקיצוץ בתאגיד
-
איחוד גופי הפיקוח: מוקמת "הרשות לתקשורת משודרת" – גוף סטטוטורי חדש שיחליף ויאחד את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ואת המועצה לשידורי כבלים ולוויין.
-
מימון הרשות מתקציב התאגיד: תקציב הרשות החדשה יעמוד על 25 מיליון ש"ח בשנה – והוא ינוכה ישירות מתקציב תאגיד השידור הציבורי ("כאן") וממערך עידן+.
2. מעבר מ"רישוי" ל"רישום" וביטול ההפרדה בחדשות
-
הסרת חסמים בירוקרטיים: החוק מחליף את הצורך ברישיונות שידור מורכבים ונוקשים בחובת רישום פשוטה במרשם ייעודי (עבור ספקים העומדים בתנאי סף של הכנסות או מנויים).
-
ביטול הפרדה מבנית בחדשות: מבוטלת החובה המבנית שהפרידה בין בעלי ערוץ הטלוויזיה לבין חברת החדשות שלו. המשמעות: בעלי הערוצים יוכלו מעתה לנהל ולהשפיע ישירות על תוכני מהדורות החדשות שלהם ללא תיווך או חציצה משפטית.
-
ביטול מגבלות בעלות צולבת: מבוטלות המגבלות שמנעו מגורם אחד להחזיק במקביל בכמה סוגי מדיה שונים (כגון בעלות משותפת על ערוץ טלוויזיה, עיתון ותחנת רדיו).
3. מתווה חדש להפקות מקור ("סוגה עילית")
חובת ההשקעה ביצירה ישראלית מקורית (דרמה ודוקו) משתנה ועוברת למודל אחיד ומדורג:
-
ספקי התוכן הרשומים יחויבו להשקיע לפחות 6.5% מהכנסותיהם בהפקות מקור מקומיות.
-
הקלה לערוצים הגדולים: עבור ערוצי הטלוויזיה המסחריים המובילים מדובר בהקלה משמעותית לעומת חובות העבר (שהגיעו ל-13% ו-8%).
-
חובה חדשה לסטרימינג: מנגד, חובת ההשקעה תתרחב באופן מדורג לראשונה גם על ספקי תוכן ופלטפורמות סטרימינג בינלאומיות ומקומיות שהיו פטורות מכך עד היום.
4. תחרות בשידורי ספורט
-
החוק אוסר על בלעדיות בשידורי ספורט בעלי עניין ציבורי רחב, במטרה למנוע מצב שבו צרכנים נאלצים לרכוש חבילות צפייה יקרות במיוחד רק בשביל לצפות במשחקים מרכזיים.
כיצד תורכב הרשות לתקשורת משודרת?
אחד הסעיפים המעוררים ביותר מחלוקת נוגע לאופן הרכבת המועצה המפקחת החדשה:
-
מבנה המועצה: המועצה המנהלת של הרשות תורכב מ-תשעה חברים (תוך הקפדה על ייצוג מגדרי ועדתי):
-
6 נציגי ציבור (אחד מהם לפחות חייב להיות בעל כשירות למינוי כשופט מחוזי).
-
3 עובדי מדינה.
-
-
ועדת האיתור: נציגי הציבור ייבחרו על ידי ועדת איתור בת חמישה חברים, שבראשה יעמוד מנכ"ל משרד התקשורת (מינוי אישי של שר התקשורת).
-
המינוי בפועל: שר התקשורת הוא הגורם הממנה את חברי המועצה מתוך המלצות ועדת האיתור.
המאבק הציבורי: טיעוני התומכים מול המתנגדים
הרפורמה לוותה בוויכוח ציבורי ופוליטי סוער ובביקורת חריפה מצד היועצת המשפטית לממשלה והיועצת המשפטית של הכנסת.
| עמדת תומכי החוק (השר קרעי והקואליציה) | עמדת מתנגדי החוק (אופוזיציה, עיתונאים ומשפטנים) |
| שבירת מונופולים ותחרות חופשית: החוק מסיר חסמים מיושנים ומאפשר לכל קול להישמע בשוק ללא מסננים פוליטיים של רגולטורים ישנים. | פוליטיזציה וחיסול עצמאות החדשות: ביטול ההפרדה המבנית מאפשר לבעלי הון ואינטרסים פוליטיים להכתיב ישירות את התכנים במהדורות החדשות. |
| חופש בחירה והוזלת מחירים: ביטול הבלעדיות בספורט ופתיחת השוק לתחרות יובילו להוזלת עלויות התוכן לצרכן הביתי. | החלשת השידור הציבורי: הקיצוץ הממוקד בתקציב תאגיד השידור הציבורי ("כאן") נועד "להעניש" אותו ולפגוע בעצמאותו העיתונאית. |
| ייעול הרגולציה: איחוד הגופים המפקחים והפחתת הבירוקרטיה יחסכו כספי ציבור ויעודדו כניסת שחקנים חדשים לשוק. | כלי לשליטה פוליטית: השליטה של שר התקשורת במינוי חברי הרשות המפקחת תאפשר להפעיל לחצים ואכיפה בררנית נגד ערוצים ביקורתיים. |
השורה התחתונה
"חוק קרעי" יוצר מציאות חדשה לחלוטין בתקשורת הישראלית. בעוד הממשלה מבטיחה שוק חופשי יותר, מגוון דעות רחב והוזלת מחירים לצרכן, הציבור והתעשייה יעקבו מקרוב כדי לראות האם הרפורמה אכן תעודד תחרות בריאה, או שמא תוביל לפגיעה אנושה בעצמאות העיתונאית ובחופש הביטוי בישראל.














