אנרגיה וקיימות במרכזי נתונים – מחשמל ירוק עד Net Zero

איך מצמצמים את צריכת האנרגיה של מרכז נתונים?

צמצום צריכת האנרגיה במרכז נתונים מתחיל בשיפור היעילות של מערכות הקירור והחשמל ובניהול נכון של עומסי ה־IT. מדד PUE מאפשר לבחון כמה מהאנרגיה הכוללת מופנית למחשוב וכמה למערכות התומכות בו. ניתן לשפר את הביצועים באמצעות קירור יעיל יותר, התאמת עומסים, ציוד חשמלי בעל נצילות גבוהה וניהול מבוסס נתונים. במקביל, שילוב אנרגיה מתחדשת ואגירה יכול להפחית את טביעת הרגל הפחמנית ולתמוך ביעדי קיימות ו־Net Zero.

מאנרגיה סולארית עד עד Net Zero כיצד מודדים את טביעת הרגל הפחמנית של מרכז נתונים, מפחיתים פליטות ישירות ועקיפות, משלבים אנרגיה מתחדשת ומנהלים את הביצועים הסביבתיים לאורך מחזור החיים

מרכזי נתונים הפכו לאחת התשתיות החיוניות של הכלכלה הדיגיטלית. שירותי ענן, מערכות פיננסיות, מערכי בריאות, יישומי בינה מלאכותית ושירותים ממשלתיים נשענים על מתקנים הצורכים חשמל ברציפות, 24 שעות ביממה ו־365 ימים בשנה.

הגידול המואץ בשימוש בבינה מלאכותית משנה את קנה המידה של צריכת האנרגיה. לפי סוכנות האנרגיה הבין־לאומית, מרכזי נתונים צרכו בעולם כ־415 טרה־ואט־שעה בשנת 2024, כ־1.5% מצריכת החשמל העולמית. צריכת החשמל של הענף צפויה ליותר מהכפיל את עצמה ולהגיע לכ־945 טרה־ואט־שעה בשנת 2030, כאשר מחשוב מואץ ויישומי AI הם גורמים מרכזיים בגידול. בשנת 2025 לבדה גדלה צריכת החשמל העולמית של מרכזי הנתונים בכ־17%.

על רקע זה, יעילות אנרגטית כבר אינה רק כלי להפחתת חשבון החשמל. היא משפיעה על האפשרות לקבל חיבור לרשת, על יכולת ההתרחבות, על עמידה בדרישות לקוחות, על עלויות המימון ועל האופן שבו המתקן ייתפס על ידי משקיעים, רגולטורים והקהילה המקומית.

אולם מרכז נתונים בעל PUE נמוך אינו בהכרח מרכז נתונים דל־פחמן. מתקן יעיל המחובר לרשת עתירת פליטות עשוי ליצור טביעת רגל פחמנית גבוהה יותר ממתקן בעל יעילות מעט נמוכה יותר, אך עם אספקת חשמל נקייה יותר. משום כך יש לעבור ממדידה של יעילות בלבד לניהול משולב של אנרגיה, פליטות, משאבים ומחזור החיים של המתקן.

מאמר זה אינו חוזר על תכנון מערכות החשמל, הקירור, המים או מדידת ה־PUE, שנדונו בפרקים הקודמים. הוא מתמקד ברובד המשלים: ניהול פחמן, רכש חשמל מתחדש, פליטות Scope 1, ‏Scope 2 ו־Scope 3, פחמן גלום, שימוש חוזר בחום, מערכות ניהול סביבתי ויעדי Net Zero.

1. קיימות במרכז נתונים – הרבה מעבר לחיסכון בחשמל

קיימות במרכז נתונים אינה פעולה אחת ואינה מסתכמת בהתקנת פאנלים סולאריים על הגג. מדובר במערכת ניהול הכוללת את כל ההשפעות הסביבתיות של המתקן:

• צריכת החשמל של ציוד ה־IT ושל מערכות התשתית;
• מקור החשמל ועוצמת הפליטות של הרשת;
• דלק הנצרך בגנרטורים;
• דליפת גזי קירור;
• צריכת מים;
• חומרי הבנייה והציוד;
• החלפת שרתים, סוללות ומערכות אלקטרו־מכניות;
• פסולת אלקטרונית;
• פעילות ספקים וקבלנים;
• הובלה ושינוע;
• הטיפול בציוד בסוף חייו.

ניהול סביבתי מקצועי צריך לענות על ארבע שאלות:

מהי נקודת המוצא?
כמה אנרגיה, מים וחומרי גלם המתקן צורך כיום, ומהן הפליטות הקשורות לפעילותו.

מהו גבול המדידה?
האם המדידה כוללת רק את המבנה, גם את ציוד הלקוחות, את הבנייה, את שרשרת האספקה או את כל מחזור החיים.

מהו יעד ההפחתה?
האם המטרה היא להפחית צריכת חשמל, להפחית פליטות מוחלטות, לעבור לחשמל מתחדש או להגיע ל־Net Zero.

כיצד מוכיחים התקדמות?
אילו מונים, נתונים, מקדמי פליטה, בדיקות ואימותים ישמשו להצגת הביצועים.

ללא הגדרות אלה, גם יעד שנשמע שאפתני עלול להפוך להצהרה שאינה ניתנת למדידה.

2. מפת הפליטות: Scope 1, ‏Scope 2 ו־Scope 3

תקן החשבונאות של GHG Protocol מחלק את פליטות גזי החממה לשלושה תחומים מרכזיים. החלוקה מאפשרת להבחין בין פליטות שבשליטת המפעיל לבין פליטות הקשורות לחשמל ולשרשרת הערך.

Scope 1 – פליטות ישירות

אלה פליטות ממקורות הנמצאים בבעלות הארגון או בשליטתו התפעולית.

במרכז נתונים הן עשויות לכלול:

• הפעלת גנרטורים לצורך בדיקות;
• הפעלת גנרטורים בהפסקות חשמל;
• שריפת דלק במערכות חימום או בציוד תפעולי;
• דליפות של גזי קירור;
• פליטות מכלי רכב וציוד השייכים למפעיל.

במתקן המחובר לרשת אמינה, הגנרטורים עשויים לפעול מספר מוגבל של שעות בשנה. עם זאת, כאשר מותקנות עשרות יחידות גיבוי גדולות, גם בדיקות תקופתיות יוצרות צריכת דלק ופליטות שיש למדוד.

יש להפריד בין כמות הדלק המאוחסנת באתר לבין כמות הדלק שנצרכה בפועל. מלאי הדלק הוא נתון תפעולי ובטיחותי; הפליטות מחושבות לפי הצריכה בפועל ולפי סוג הדלק.

גם דליפות חומרי קירור עלולות להיות משמעותיות, משום שלחלק מהחומרים פוטנציאל התחממות גלובלית גבוה בהרבה מזה של פחמן דו־חמצני. לכן נדרש רישום מסודר של מילוי, שאיבה, החלפה ודליפה.

Scope 2 – פליטות מחשמל שנרכש

Scope 2 כולל פליטות הקשורות לחשמל, חום או קירור שהארגון רוכש וצורך. במרכזי נתונים, צריכת החשמל היא בדרך כלל המקור המרכזי לפליטות התפעוליות.

GHG Protocol מבחין בין שתי שיטות דיווח:

השיטה מבוססת המיקום – Location-Based

השיטה משתמשת בעוצמת הפליטות הממוצעת של רשת החשמל באזור שבו המתקן פועל. היא משקפת את תמהיל הייצור הפיזי של הרשת.

השיטה מבוססת השוק – Market-Based

השיטה מתחשבת במכשירי הרכש שבהם בחר הארגון, כגון הסכמי רכישת חשמל, תעריפי חשמל ייעודיים או תעודות המייצגות את התכונות הסביבתיות של ייצור החשמל.

בשווקים שבהם קיימים מכשירים חוזיים מתאימים, הנחיות GHG Protocol דורשות להציג את שתי התוצאות בנפרד. הדבר מונע מצב שבו רכישת תעודות מסתירה את החשיפה הפיזית של המתקן לרשת מקומית עתירת פליטות.

Scope 3 – שרשרת הערך

Scope 3 כולל פליטות עקיפות שאינן נכללות ב־Scope 1 או ב־Scope 2, אך קשורות לפעילות הארגון.

במרכז נתונים הן עשויות לכלול:

• ייצור בטון, פלדה וחומרי בנייה;
• ייצור שרתים וציוד תקשורת;
• ייצור שנאים, UPS, גנרטורים ולוחות חשמל;
• ייצור סוללות;
• ציוד קירור וצנרת;
• עבודות בנייה ופיתוח;
• הובלת ציוד;
• נסיעות עובדים וספקים;
• שירותים שנרכשו;
• פסולת אלקטרונית;
• טיפול בציוד בסוף חייו;
• הקמה והפעלה של תשתיות המספקות שירות למתקן.

תקן Scope 3 של GHG Protocol נועד לאפשר לארגונים למדוד ולדווח על פליטות לאורך שרשרת הערך ולזהות את התחומים שבהם ניתן להשיג את ההפחתה המשמעותית ביותר.

מי מדווח על הפליטות במתקן Colocation?

במרכז נתונים מרובה לקוחות, אותה צריכת חשמל עשויה להופיע בדוחות שונים בהתאם לגבולות החשבונאיים של כל ארגון.

המפעיל מחזיק במערכות התשתית ומנהל את צריכת המתקן, בעוד שהלקוח מפעיל ציוד IT או רוכש שירותי אירוח. השיוך בין Scope 2 ל־Scope 3 תלוי במבנה ההתקשרות, בשליטה התפעולית, בזהות רוכש החשמל ובמדיניות החשבונאית שנבחרה.

לכן הסכם Colocation צריך לקבוע גם את מנגנון הנתונים הסביבתיים:

• כיצד נמדדת צריכת הלקוח;
• כיצד מוקצים הפסדי התשתית;
• איזה מקדם פליטה משמש לחישוב;
• האם קיימת הפרדה בין חשמל מתחדש לחשמל רגיל;
• למי שייכות התכונות הסביבתיות של החשמל;
• כיצד נמנע דיווח כפול;
• האם הנתונים עוברים אימות חיצוני.

הקצאה שאינה שקופה עלולה לגרום לכך שהמפעיל והלקוח יטענו שניהם לאותה הפחתת פליטות.

3. PUE אינו מדד פחמן

PUE מודד את היחס בין כלל האנרגיה הנצרכת במרכז הנתונים לבין האנרגיה הנצרכת בציוד ה־IT:

PUE = צריכת האנרגיה הכוללת במתקן ÷ צריכת האנרגיה של ציוד ה־IT

תקן ISO/IEC 30134-2:2026 מגדיר את PUE כמדד מרכזי לכימות יעילות השימוש באנרגיה במרכז נתונים.

המדד חשוב, אך הוא אינו מציג:

• את מקור החשמל;
• את עוצמת הפליטות של הרשת;
• את יעילות העבודה שמבצע ציוד ה־IT;
• את הפחמן הגלום בבניין ובציוד;
• את צריכת המים;
• את היקף השימוש החוזר באנרגיה;
• את פליטות שרשרת האספקה.

לדוגמה, מעבר ממערכת קירור פחות יעילה למערכת יעילה יותר יכול לשפר את ה־PUE. אולם אם במקביל עומס המחשוב גדל במהירות, סך צריכת החשמל וסך הפליטות של המתקן עדיין עלולים לעלות.

באופן דומה, שרת שאינו מנוצל עשוי לצרוך פחות חשמל משרת בעומס מלא, אך לספק מעט מאוד תפוקת מחשוב. לכן יש לבחון לא רק כמה אנרגיה מגיעה לציוד ה־IT, אלא כמה עבודה שימושית מתקבלת ממנה.

4. סל המדדים הסביבתיים של מרכז נתונים

ניהול מתקדם דורש יותר ממדד יחיד.

משפחת התקנים ISO/IEC 30134 כוללת מדדים ייעודיים למרכזי נתונים, ובהם PUE, ‏Renewable Energy Factor, ‏Energy Reuse Factor, ‏Carbon Usage Effectiveness ו־Water Usage Effectiveness.

Carbon Usage Effectiveness – CUE

CUE מחבר בין צריכת האנרגיה לבין הפליטות הנוצרות כתוצאה ממנה:

CUE = פליטות גזי החממה הקשורות לאנרגיית המתקן ÷ צריכת אנרגיית ה־IT

המדד יכול להשתנות גם כאשר ה־PUE נשאר קבוע, למשל בעקבות שינוי בתמהיל החשמל, מעבר להסכם אנרגיה מתחדשת או שימוש רב יותר בגנרטורים.

בעת דיווח על CUE יש לציין:

• את גבול המתקן;
• את תקופת המדידה;
• את מקדמי הפליטה;
• האם החישוב מבוסס מיקום או שוק;
• אילו מקורות אנרגיה נכללו;
• האם פליטות הגנרטורים חושבו בנפרד.

Renewable Energy Factor – REF

REF מציג את שיעור האנרגיה המתחדשת מתוך האנרגיה הכוללת שנצרכה במרכז הנתונים:

REF = אנרגיה מתחדשת המיוחסת למתקן ÷ כלל האנרגיה שנצרכה במתקן

גם כאן נדרש להגדיר מה נחשב אנרגיה מתחדשת וכיצד הוכחה הבעלות על התכונות הסביבתיות שלה.

Energy Reuse Factor – ERF

ERF מודד את שיעור האנרגיה היוצאת ממרכז הנתונים ומשמשת שימוש מועיל מחוץ לגבולותיו:

ERF = אנרגיה שנעשה בה שימוש חוזר ÷ כלל האנרגיה שנצרכה במתקן

מדד זה רלוונטי במיוחד לפרויקטים המשתמשים בחום השיורי לחימום מים, מבנים, חממות או תהליכים תעשייתיים.

5. סדר הפעולות הנכון: קודם להפחית, אחר כך לרכוש חשמל ירוק

אסטרטגיית דה־קרבוניזציה מקצועית צריכה לפעול לפי סדר עדיפויות ברור.

שלב ראשון – מניעת צריכה מיותרת

האנרגיה הנקייה ביותר היא האנרגיה שלא נצרכה.

יש לצמצם:

• ציוד IT שאינו פעיל אך ממשיך לצרוך חשמל;
• קיבולת יתר שאינה נדרשת;
• הפסדים במערכות UPS ושנאים;
• זרימת אוויר לא מבוקרת;
• קירור יתר;
• משאבות ומאווררים הפועלים בנקודת עבודה לא יעילה;
• מערכות מקבילות שאינן נדרשות למצב ההפעלה הנוכחי;
• תאורה וציוד עזר הפועלים שלא לצורך.

הפחתת הצריכה מקטינה בו־זמנית את עומס החשמל, הקירור, הגיבוי, האגירה ולעיתים גם את צריכת המים.

שלב שני – שיפור תפוקת המחשוב

מרכז נתונים יכול לשפר את יעילותו גם בתוך עומס ה־IT עצמו:

• איחוד שרתים;
• וירטואליזציה;
• כיבוי ציוד שאינו נחוץ;
• התאמת חומרה לעומס;
• שימוש במצבי חיסכון מתאימים;
• תזמון משימות גמישות;
• ניהול הספק של מעבדים ומאיצים;
• הפחתת שכפול נתונים שאינו נדרש;
• הארכת חיי ציוד כאשר הדבר אינו פוגע באמינות ובביצועים.

במערכי AI יש לבחון גם את היחס בין צריכת האנרגיה לבין תוצאת המחשוב, ולא רק את צריכת החשמל הכוללת של המאיץ.

שלב שלישי – ייצור אנרגיה באתר

מערכת סולארית על גגות, חניונים או שטחים זמינים יכולה לספק חלק מהצריכה ולהקטין את החשיפה לרשת בשעות הייצור.

אולם מרכז נתונים פועל ברציפות, בעוד שמערכת סולארית מייצרת בעיקר בשעות היום. נוסף על כך, שטח הגג של המתקן בדרך כלל קטן ביחס לעומס החשמלי שלו. לכן ייצור באתר הוא רכיב חשוב, אך ברוב המתקנים הגדולים אינו יכול לספק לבדו את מלוא צריכת האנרגיה.

שלב רביעי – רכש אנרגיה מתחדשת

כאשר ייצור באתר אינו מספיק, ניתן לבחון רכש חשמל מתחדש באמצעות מנגנונים חוזיים מתאימים.

האפשרויות עשויות לכלול:

• הסכם רכישת חשמל ארוך טווח – PPA;
• אספקה באמצעות ספק חשמל;
• רכישת חשמל ממתקן מתחדש מזוהה;
• תעודות תכונות אנרגיה;
• שילוב בין חוזים, תעודות וייצור עצמי.

בכל מנגנון יש לבדוק:

• מי הבעלים של התכונות הסביבתיות;
• האם הן מועברות לרוכש;
• האם הן בוטלו או נגרעו לאחר השימוש;
• מהו אזור הייצור;
• מהי שנת הייצור;
• האם קיימת התאמה לתקופת הצריכה;
• כיצד נמנעת ספירה כפולה;
• מה קורה בשעות שבהן המתקן המתחדש אינו מייצר.

שלב חמישי – טיפול בפליטות שיוריות

קיזוזים או מנגנוני סילוק פחמן אינם צריכים להחליף הפחתה ישירה, יעילות אנרגטית או מעבר לאנרגיה דלת־פחמן.

יש להשתמש בהם, ככל שנעשה בהם שימוש, רק לאחר שהארגון:

1. מדד את הפליטות;
2. הפחית צריכה;
3. הפחית פליטות ישירות;
4. הגדיל את חלקו של החשמל דל־הפחמן;
5. הגדיר אילו פליטות נותרו ללא פתרון מעשי.

6. חשמל ירוק שנתי לעומת אנרגיה נקייה בכל שעה

ארגון יכול לרכוש במהלך שנה כמות אנרגיה מתחדשת השווה לצריכתו השנתית, אך עדיין לצרוך בפועל חשמל מרשת המבוססת על דלקים פוסיליים בשעות רבות.

לדוגמה, מערכת סולארית עשויה לייצר בצהריים כמות חשמל השווה לצריכת המתקן בלילה. בהתחשבנות שנתית קיימת התאמה כמותית, אך מבחינה פיזית השרתים בלילה מוזנים ממקורות אחרים ברשת.

מכאן נוצרה גישת 24/7 Carbon-Free Energy, המבקשת להתאים את צריכת החשמל לייצור דל־פחמן לפי שעה או לפי פרקי זמן קצרים יותר.

הגישה בוחנת שלושה ממדים:

זמן – האם החשמל הנקי יוצר בשעה שבה נצרך החשמל.

מיקום – האם הייצור נמצא במערכת חשמל שיכולה לספק את האנרגיה לעומס.

יכולת אספקה – האם קיימות רשת ותשתית המאפשרות להעביר את החשמל למתקן.

נכון ל־2026, ההתאמה השעתית היא כיוון מתקדם של השוק ולא דרישה אחידה בכל שיטות הדיווח. GHG Protocol בוחן שינויים בהנחיות Scope 2, לרבות דרישות מחמירות יותר להתאמה בזמן, למיקום וליכולת אספקה.

תפקיד האגירה

מערכת אגירת אנרגיה יכולה לקלוט עודפי ייצור סולארי בשעות היום ולהעביר חלק מהם לשעות הערב והלילה.

עם זאת, אגירה אינה הופכת אוטומטית את כל צריכת המתקן לירוקה. יש לבדוק:

• מאיזה מקור נטענה הסוללה;
• מתי בוצעה הטעינה;
• כמה אנרגיה אבדה במחזור הטעינה והפריקה;
• האם התכונות הסביבתיות של החשמל נשמרו;
• האם האנרגיה משמשת לצמצום פליטות או רק להפחתת תעריף;
• האם מערכת האגירה משמשת גם לגיבוי ולכן אינה זמינה במלואה למסחר באנרגיה.

7. ההקשר הישראלי: הרבה שמש, עומס רציף ומגבלות רשת

מדינת ישראל קבעה יעד שלפיו 30% מייצור החשמל בשנת 2030 יגיע מאנרגיות מתחדשות. מסמכי הממשלה שפורסמו בשנים 2025–2026 ממשיכים להציג יעד זה כחלק ממדיניות משק האנרגיה.

לישראל יתרון משמעותי של קרינת שמש גבוהה, אך גם מספר מגבלות:

• מרכז נתונים צורך חשמל ברציפות;
• הייצור הסולארי מתרכז בשעות היום;
• שטחי הקרקע מוגבלים;
• עומסי הרשת אינם אחידים בין האזורים;
• חיבור מתקני ייצור ואגירה מחייב תשתיות רשת;
• צריכת מרכזי הנתונים עשויה להתרכז באזורים שכבר קיימים בהם עומסים גבוהים.

לכן אסטרטגיית האנרגיה של מרכז נתונים בישראל אינה יכולה להסתכם בהצהרה כי “המתקן משתמש באנרגיה סולארית”.

היא צריכה לשלב:

• צמצום צריכת המתקן;
• ייצור עצמי במקום שבו הדבר אפשרי;
• רכש אנרגיה מתחדשת;
• אגירה;
• גמישות עומסים;
• תכנון מול מגבלות הרשת;
• מדידה נפרדת של הצריכה בכל שעה;
• דיווח שקוף על ההבדל בין אנרגיה שנרכשה לבין האנרגיה הפיזית שסופקה.

גמישות עומסים

מרכז נתונים הוא מתקן קריטי, ולכן חלק גדול מעומסיו אינו ניתן להפסקה. עם זאת, לא כל משימת מחשוב חייבת להתבצע באותה שעה.

עומסים מסוימים עשויים להיות גמישים, למשל:

• גיבויים שאינם דחופים;
• עיבוד אצווה;
• רינדור;
• משימות אימון שאינן תלויות בזמן;
• דחיסת נתונים;
• פעולות תחזוקה;
• טעינת מערכות אגירה.

תזמון עומסים גמישים לשעות שבהן זמינות האנרגיה המתחדשת גבוהה יכול להפחית את עוצמת הפחמן של הפעילות בלי לפגוע בשירותים הקריטיים.

יש לבצע זאת רק לאחר סיווג ברור של העומסים ושל התחייבויות ה־SLA, כדי ששיקול סביבתי לא יפגע בזמינות.

8. פחמן גלום – הפליטות שנוצרות לפני הפעלת השרת הראשון

כאשר רשת החשמל נעשית נקייה יותר והיעילות התפעולית משתפרת, חלקן היחסי של הפליטות הגלומות בבניין ובציוד גדל.

פחמן גלום כולל את הפליטות הנוצרות במהלך:

• כריית חומרי גלם;
• ייצור בטון ופלדה;
• ייצור ציוד;
• הובלה;
• בנייה;
• החלפת מערכות;
• שיפוץ;
• פירוק;
• טיפול בחומרים בסוף החיים.

במרכז נתונים, מקורות משמעותיים עשויים לכלול:

• שלד בטון ופלדה;
• שנאים ולוחות;
• מערכות UPS;
• סוללות;
• גנרטורים;
• צ׳ילרים ומחליפי חום;
• כבלי נחושת;
• שרתים, מאיצים ומערכות אחסון;
• ציוד תקשורת.

ISO 14067 קובע עקרונות ודרישות לכימות ולדיווח של טביעת רגל פחמנית של מוצרים, תוך שימוש בגישת מחזור חיים ובהתאם לעקרונות ISO 14040 ו־ISO 14044.

כיצד מפחיתים פחמן גלום

תכנון מודולרי

בנייה לפי שלבים יכולה למנוע הקמת קיבולת שאינה מנוצלת במשך שנים. עם זאת, יש להכין מראש את התשתיות המרכזיות כדי שלא יהיה צורך להרוס ולבנות מחדש בכל הרחבה.

שימוש יעיל בחומרים

אופטימיזציה קונסטרוקטיבית יכולה להפחית כמויות בטון ופלדה בלי לפגוע בבטיחות, בעומסים ובאפשרות להרחבה.

דרישות סביבתיות במכרזים

ניתן לדרוש מספקים להציג:

• הצהרות מוצר סביבתיות;
• נתוני פחמן;
• תכולת חומר ממוחזר;
• אורך חיים צפוי;
• אפשרות לתיקון ולשיפוץ;
• תוכנית החזרה או מיחזור בסוף החיים.

הארכת חיי ציוד

החלפה אוטומטית לפי גיל בלבד עלולה להגדיל את הפחמן הגלום. ניתן להשתמש בניטור מצב, תחזוקה מונעת ובדיקות ביצועים כדי לקבוע מתי החלפה אכן נדרשת.

עם זאת, הארכת החיים אינה מטרה בפני עצמה. ציוד ישן מאוד עלול להיות בלתי יעיל, לא אמין או לא נתמך. ההחלטה צריכה להתבסס על ניתוח משולב של אנרגיה, אמינות, עלות ופחמן גלום.

שימוש חוזר ושיפוץ

ציוד שאינו נדרש באתר אחד יכול לעבור לשימוש פחות קריטי, להישלח לשיפוץ או לשמש מקור לחלקים. יש לבצע זאת בהתאם לדרישות אבטחת מידע, אחריות, בטיחות ואמינות.

9. שימוש חוזר בחום – להפוך הפסד אנרגטי למשאב

כמעט כל החשמל הנצרך בציוד IT הופך בסופו של דבר לחום. בדרך כלל החום מסולק אל הסביבה באמצעות מערכות הקירור.

שימוש חוזר בחום יכול להפוך חלק מהאנרגיה הזאת למשאב עבור:

• חימום מים;
• חימום מבנים;
• בתי חולים וקמפוסים;
• תהליכים תעשייתיים;
• בריכות;
• חממות;
• מערכות חימום אזוריות;
• מערכות קירור בספיגה, כאשר התנאים מתאימים.

האיחוד האירופי מקדם שימוש בחום שיורי ממרכזי נתונים כחלק משילובם במערכת האנרגיה, וביוני 2026 הוכרז על פיתוח מודל לשיתוף פעולה בין מפעילי מרכזי נתונים, גורמי אנרגיה ורשויות ציבוריות, בין היתר לצורך שימוש בחום ברשתות חימום אזוריות.

מדוע לא כל חום ניתן לניצול

כדאיות הפרויקט תלויה ב:

• טמפרטורת המים היוצאים;
• המרחק לצרכן החום;
• התאמה בין שעות ייצור החום לשעות הביקוש;
• רציפות הצריכה;
• עלות הצנרת;
• הצורך במשאבת חום;
• הבעלות על התשתית;
• אחריות במקרה שמרכז הנתונים אינו מספק חום;
• מחיר החלופה אצל צרכן החום.

קירור נוזלי יכול לשפר את פוטנציאל השימוש החוזר, משום שהוא מאפשר להעביר חום במים ובטמפרטורה שימושית יותר מזו המתקבלת ממערכות אוויר מסורתיות.

האתגר בישראל

באקלים חם, הביקוש לחימום מבנים נמוך יחסית למדינות צפון אירופה. לכן יש לזהות צרכן חום אמיתי לפני השקעה במערכת.

פרויקט שימוש חוזר בחום בישראל עשוי להיות מתאים כאשר מרכז הנתונים ממוקם ליד:

• מפעל בעל צריכת חום רציפה;
• בית חולים;
• קמפוס;
• מתקן ספורט או בריכה;
• מתקן חקלאי;
• מערכת הזקוקה למים חמים לאורך השנה.

אין להציג חום שיורי כפתרון סביבתי רק משום שהותקן מחליף חום. אנרגיה נחשבת לשימוש חוזר רק כאשר היא מועברת בפועל לצרכן ומחליפה מקור אנרגיה אחר.

10. מערכת ניהול אנרגיה וסביבה

שיפור סביבתי אינו פרויקט חד־פעמי. הוא דורש מדיניות, בעלי תפקידים, יעדים, נתונים, בדיקות ופעולות מתקנות.

ISO 50001 – ניהול אנרגיה

ISO 50001:2018 מספק מסגרת להקמה, יישום ושיפור של מערכת ניהול אנרגיה. מטרתו היא לשפר באופן שיטתי את ביצועי האנרגיה, לרבות היעילות, השימוש והצריכה.

פרסום

במרכז נתונים, מערכת ניהול אנרגיה יכולה לכלול:

• קביעת קו בסיס;
• זיהוי צרכני אנרגיה משמעותיים;
• יעדים שנתיים;
• תוכנית מדידה;
• בדיקת סטיות;
• ניתוח עומסים;
• בחינת פרויקטים לפי חיסכון צפוי;
• הדרכת צוותים;
• בדיקות תקופתיות;
• ביקורת הנהלה.

ISO 14001 – ניהול סביבתי

באפריל 2026 פורסמה מהדורה חדשה של ISO 14001, התקן הבין־לאומי למערכות ניהול סביבתי. התקן מספק מסגרת לזיהוי השפעות סביבתיות, ניהול חובות, קביעת יעדים ושיפור מתמשך של הביצועים.

מערכת הניהול הסביבתי יכולה לכלול:

• צריכת אנרגיה ומים;
• פליטות גזי חממה;
• דלקים וחומרים מסוכנים;
• פסולת;
• רעש;
• שפכים;
• אירועי דליפה;
• ספקים;
• שינויים תכנוניים;
• מצבי חירום;
• תלונות ציבור;
• עמידה בדרישות חוקיות וחוזיות.

הסמכה לתקן אינה מוכיחה שהמתקן “ירוק”. היא מוכיחה שקיימת מערכת ניהול מסודרת. איכות התוצאה תלויה ברמת היעדים, הנתונים והיישום בפועל.

11. רגולציה בין־לאומית – הכיוון שאליו השוק מתקדם

גם כאשר מרכז הנתונים ממוקם בישראל, לקוחות בין־לאומיים עשויים לדרוש מידע התואם למסגרות דיווח זרות.

באיחוד האירופי הוטלו חובות דיווח על מרכזי נתונים בעלי דרישת הספק של יותר מ־500 קילוואט. תקנה אירופית משנת 2024 קבעה רכיבי דיווח אחידים כחלק מהקמת מאגר ומערכת דירוג לקיימות של מרכזי נתונים. במרץ 2026 פרסמה הנציבות טיוטה נוספת לפיתוח שיטת דירוג כלל־אירופית.

המגמה הבין־לאומית היא מעבר מדיווח כללי על PUE לדיווח רחב יותר הכולל:

• צריכת אנרגיה;
• חלקה של האנרגיה המתחדשת;
• צריכת מים;
• שימוש חוזר בחום;
• עומס ה־IT;
• ביצועים סביבתיים;
• מידע על מיקום ותפעול המתקן.

מפעיל ישראלי המבקש לשרת חברות גלובליות עשוי להידרש לספק נתונים אלה גם אם הדין הישראלי אינו מחייב אותו באותו פורמט.

12. מ־Carbon Neutral ל־Net Zero

המונחים Carbon Neutral ו־Net Zero משמשים לעיתים כאילו הם זהים, אך הם מייצגים גישות שונות.

Carbon Neutral

בדרך כלל מתאר מצב שבו הארגון מחשב את הפליטות בתחום מסוים ומאזן אותן באמצעות הפחתות, אנרגיה מתחדשת או קיזוזים.

ההגדרה עלולה להיות צרה ולכלול רק את הפעילות התפעולית או רק חלק מהפליטות.

Net Zero

יעד Net Zero אמין דורש בדרך כלל:

• הגדרה של גבולות הארגון והפעילות;
• שנת בסיס;
• מדידת Scope 1, ‏Scope 2 וקטגוריות מהותיות של Scope 3;
• הפחתה עמוקה של הפליטות;
• יעדי ביניים;
• טיפול נפרד בפליטות השיוריות;
• דיווח קבוע;
• אימות של הנתונים;
• מניעת הסתמכות עודפת על קיזוזים.

כיצד לנסח יעד מקצועי

במקום הצהרה כללית כגון:

“מרכז הנתונים יהיה ירוק עד שנת 2030”

יש להגדיר:

“עד שנת 2030 נפחית את פליטות Scope 1 ו־Scope 2 המוחלטות של המתקן ב־X% ביחס לשנת הבסיס, נגדיל את שיעור החשמל המתחדש ל־Y%, נמדוד את קטגוריות Scope 3 המרכזיות ונפרסם דוח ביצועים שנתי.”

יעד כזה מאפשר לבדוק אם הארגון אכן התקדם.

13. תוכנית עבודה לניהול פחמן

שלב ראשון – קביעת גבולות

יש להחליט אילו אתרים, מערכות, פעילויות ופליטות נכללים במדידה.

שלב שני – בניית קו בסיס

יש לאסוף לפחות שנה מייצגת של נתונים:

• צריכת חשמל;
• דלק;
• חומרי קירור;
• מים;
• פסולת;
• תפוקת IT;
• נתוני בנייה וציוד משמעותי.

שלב שלישי – התקנת מערך מדידה

המדידה צריכה להפריד בין:

• עומס IT;
• קירור;
• UPS;
• הפסדי חלוקה;
• תאורה ושירותים;
• ייצור מקומי;
• אגירה;
• גנרטורים;
• צריכת לקוחות;
• אנרגיה שהועברה לשימוש חוזר.

שלב רביעי – מיפוי הזדמנויות

יש לבחון כל פרויקט לפי:

• הפחתת קילוואט־שעה;
• הפחתת קילוואט בשיא;
• הפחתת טונות CO₂e;
• עלות;
• תקופת החזר;
• השפעה על זמינות;
• השפעה על מים;
• השפעה על תחזוקה;
• סיכון תפעולי.

שלב חמישי – קביעת יעדים

היעדים צריכים לכלול גם מדדים יחסיים וגם מדדים מוחלטים.

שיפור של 10% בפליטות לכל יחידת מחשוב אינו מספיק אם היקף הפעילות גדל פי שלושה והפליטות המוחלטות ממשיכות לעלות.

שלב שישי – הטמעה בחוזים

יש לשלב דרישות סביבתיות ב:

• הסכמי רכש חשמל;
• חוזי Colocation;
• מכרזי ציוד;
• הסכמי תחזוקה;
• חוזי בנייה;
• הסכמי פינוי פסולת;
• התקשרויות עם ספקי ענן ושירותי IT.

שלב שביעי – דיווח ואימות

הדוח צריך להציג לא רק הצלחות, אלא גם:

• גבולות המדידה;
• הנחות;
• נתונים חסרים;
• שינויים בשיטת החישוב;
• שימוש בתעודות;
• שימוש בקיזוזים;
• פליטות מוחלטות;
• ביצועים לעומת שנת הבסיס.

טעויות שעולות מיליוני שקלים

הסתמכות על PUE בלבד

PUE נמוך אינו מלמד מהו מקור החשמל, כמה פחמן גלום במתקן או כמה עבודה שימושית מבצע ציוד ה־IT.

הצגת חשמל מתחדש בלי להגדיר את מנגנון הרכש

יש לציין אם החשמל הופק באתר, נרכש באמצעות הסכם, מיוחס באמצעות תעודות או חושב בדרך אחרת.

ספירה כפולה של חשמל ירוק

המפעיל, ספק החשמל והלקוח אינם יכולים לייחס לעצמם במקביל את אותן תכונות סביבתיות.

קביעת יעד ללא שנת בסיס

ללא שנת בסיס, גבולות ושיטת מדידה אי אפשר לדעת אם הושגה הפחתה.

מדידת פליטות יחסיות בלבד

הביצועים לכל יחידת שירות יכולים להשתפר בזמן שהפליטות המוחלטות ממשיכות לגדול.

התעלמות מפחמן גלום

החלפה תכופה של ציוד או הקמת קיבולת עודפת עלולות למחוק חלק מהחיסכון שהושג בתפעול.

רכישת קיזוזים במקום הפחתה

קיזוז אינו מתקן תכנון בזבזני ואינו פותר מגבלת חיבור לרשת.

התקנת מערכת סולארית ללא ניתוח שעתי

ייצור שנתי גבוה אינו מבטיח שהוא תואם לשעות הצריכה של המתקן.

תכנון שימוש חוזר בחום בלי צרכן

מערכת שאין לה לקוח חום יציב אינה יוצרת שימוש חוזר, אלא רק השקעה נוספת בציוד.

חוסר התאמה בין מחלקות

צוות הקיימות יכול להתחייב ליעד שאינו תואם את דרישות ה־SLA, את מגבלות הרשת או את תוכנית ההתרחבות של המתקן.

פרסום הצהרות שאינן ניתנות להוכחה

שימוש במונחים כמו “ירוק”, “אפס פליטות” או “100% מתחדש” ללא מתודולוגיה, גבולות ונתונים עלול ליצור סיכון משפטי ומוניטיני.

מפת האחריות הארגונית

ניהול פחמן אינו יכול להיות באחריותו הבלעדית של ממונה הקיימות. החלטות הנדסיות, מסחריות ותפעוליות קובעות את רוב ההשפעה הסביבתית של המתקן.

מסקנה: מרכז נתונים ירוק הוא מרכז נתונים שניתן למדוד

המעבר למרכזי נתונים דלי־פחמן אינו מתבצע באמצעות מוצר יחיד או תעודה אחת. הוא דורש שילוב בין יעילות תפעולית, ניצול נכון של ציוד IT, רכש אנרגיה נקייה, הפחתת פליטות ישירות, ניהול פחמן גלום ומדידה לאורך מחזור החיים.

הצעד הראשון אינו הכרזה על Net Zero, אלא יצירת בסיס נתונים אמין. רק לאחר שהארגון יודע כמה אנרגיה הוא צורך, מתי הוא צורך אותה, מה מקורה ואילו פליטות נוצרות לאורך שרשרת הערך, ניתן לבנות תוכנית הפחתה מציאותית.

המתקן המתקדם ביותר אינו בהכרח זה שמציג את ה־PUE הנמוך ביותר, אלא זה שמצליח לספק יותר שירותי מחשוב, ברמת זמינות גבוהה, תוך הפחתה עקבית ושקופה של צריכת המשאבים והפליטות המוחלטות.

בעידן ה־AI, צריכת האנרגיה של מרכזי הנתונים תמשיך לגדול. השאלה אינה אם המתקנים יצרכו חשמל, אלא כיצד ייצרו ערך דיגיטלי גדול יותר מכל קילוואט־שעה, מאיזה מקור תגיע האנרגיה וכיצד תוכח ההפחתה הסביבתית לאורך זמן.

מקורות מקצועיים ומידע נוסף

• סוכנות האנרגיה הבין־לאומית – Energy and AI ונתוני צריכת החשמל של מרכזי נתונים.
• GHG Protocol – Corporate Standard, ‏Scope 2 Guidance ו־Scope 3 Standard.
• ISO/IEC 30134 – מדדי ביצועים למרכזי נתונים, לרבות PUE, ‏CUE, ‏REF, ‏ERF ו־WUE.
• ISO 50001:2018 – מערכות ניהול אנרגיה.
• ISO 14001:2026 – מערכות ניהול סביבתי.
• ISO 14067:2018 – טביעת רגל פחמנית של מוצרים.
• הנציבות האירופית – ביצועים אנרגטיים ודיווח קיימות של מרכזי נתונים.
• משרד האנרגיה והתשתיות ומינהל התכנון – יעדי האנרגיה המתחדשת בישראל.

מאמר זה הוא חלק מהמדריך המקצועי להקמת מרכזי נתונים וחוות שרתים.

הבהרה משפטית: המידע במדריך נועד למידע מקצועי וכללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ הנדסי, תכנוני, בטיחותי, משפטי או רגולטורי. האחריות לתכנון ולביצוע חלה על הגורמים המקצועיים ובהתאם לדין ולתקנים המחייבים. קבוצת פורטל נט אינה אחראית לנזק שייגרם מהסתמכות על התוכן.

© כל הזכויות שמורות לקבוצת פורטל נט.