מחליפי חום בתעשיות המזון משמשים בעיקר לתהליכי פיסטור.
מדובר במחליפי חום שתפקידם לחמם מוצרי מזון לטמפרטורות שמעל ל-100 מ.צ. למשך מספר דקות וזאת על פי תקנים מוגדרים כדי לחסל בקטריות שעלולות להתפתח במוצרים ולזהם את המוצרים – דבר שימנע את שיווקם.
אגב, מוצרי מחלבות נשמרים בקירור מספר ימים עד לרגע שבו נערכת בדיקה השוללת את נוכחות הבקטריות. באם מתגלים בקטריות בבדיקות – המוצר נפסל וכל האצווה מושמדת.
פרסום
פלב"מ משמש למטרה זו משום שאינה מחלידה, לא במהלך השימוש ולא בתקופות שאין במחליף החום שימוש ובתנאים מוגדרים של טמפרטורה ואיכות מים – היא אינה נתקפת בקורוזיה.
יחד עם זאת במהלך השנים הוזמנתי לחקור מקרי קורוזיה המוניים ובלתי צפויים של מחליפי חום במרבית המחלבות הגדולות בישראל.
עיקרי ההרצאה
חשוב לציין בתחילת הדיון שהתכנון של מחליפי החום ובחירת חומרי הייצור של מחליפי החום היה נכון וכשל מחליפי החום לא נגרם עקב שגיאות תכנון – או פגמים בייצור מחליפי החום.
יחד עם זאת כאשר אירעו מקרי הכשל בכל אחד מהמקרים – היה מדובר בפגיעה במספר גדול של מחליפי חום.
התגובה הרגילה של האחראים על המערכות הללו הייתה לשלוח דגימות של מחליפי החום לבדיקות במעבדות מטלורגיות משוכללות ואמינות – כמו זו הנמצאת במכון המתכות הישראלי, או איקא מעבדות מטלורגיות .
המעבדות חקרו את צורות הקורוזיה ושלחו דוחות מפורטים הכוללים המלצות למניעת מתופעות כאלה בעתיד.
אולם, למרות החקירות היסודיות של המעבדות בעלות המוניטין הללו – לא ניתנה תשובה לשאלה העיקרית – כיצד ומדוע אירעו מקרי כשל רבים כל כך של מחליפי חום מפלב"מ בתקופה קצרה כל כך.
פרסום
במסגרת ההרצאה.
לפני שנים רבות קראתי מאמר בכתב העת של אגודת מהנדסי הקורוזיה של ארה"ב הגנת חומרים-MATERIALS PRORECTION בשם "חוקר הקורוזיה – כבלש" ומסתבר מהניסיון שצברתי בחקר מקרי קורוזיה שונים ומגוונים שמהותית – זוהי האמת.
ההבדל בחקר הקורוזיה לבין עבודת הבילוש הוא שברוב המקרים – לא נעשים ניסיונות מכוונים להטעות את החוקר, אם כי קיים ניסיון מצד האחראים להמעיט בחשיבות החלטותיהם על אירוע הכשל.
אינג' נחום נווה מומחה NACE לקורוזיה ולהגנה קתודית
