צנרת ומכלים מפלסטיק הפכו לפתרון מרכזי במפעלי תעשייה, במערכות טיפול במים, בקווי הולכת כימיקלים ובמתקני ייצור. אלא שהגדרה כללית כמו “פלסטיק עמיד לחומצה” אינה מבטיחה שהמערכת תעמוד לאורך זמן בתנאי העבודה האמיתיים.
מערכות פלסטיק תעשייתיות נתפסות לעיתים כפתרון פשוט יחסית: בוחרים חומר שאינו מחליד, מרתכים את הצינור או המכל ומקבלים מערכת שאמורה לפעול במשך שנים ללא קורוזיה.
בפועל, רבים מהכשלים אינם נובעים מכך שהפלסטיק “לא איכותי”, אלא מחוסר התאמה בין החומר לבין מכלול תנאי העבודה. חומר שיכול להיות עמיד לכימיקל מסוים בטמפרטורת החדר עשוי להיחלש משמעותית כאשר הטמפרטורה עולה. צינור המתאים ללחץ עבודה קבוע עלול להיפגע כתוצאה מהלמי לחץ, רעידות או התקנה ללא תמיכות מתאימות. ריתוך שנראה תקין מבחוץ עלול לכלול אזור חיבור חלש, זיהום או חדירה חלקית.
לכן, בבחירת מערכת פלסטיק תעשייתית, לא מספיק לשאול מאיזה חומר עשוי הצינור. יש לבחון את הכימיקל, הריכוז, הטמפרטורה, הלחץ, קצב הזרימה, תנאי הסביבה, אופן ההתקנה, סוג החיבורים, חומרי האטימה ושגרת התחזוקה.
עמידות כימית אינה תכונה מוחלטת
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתכנון מערכות פלסטיק היא ההתייחסות לעמידות כימית כתכונה בינארית: החומר עמיד או אינו עמיד.
במציאות, עמידות כימית תלויה בשילוב של כמה משתנים:
- סוג החומר הכימי.
- ריכוזו.
- טמפרטורת הנוזל.
- משך החשיפה.
- לחץ העבודה.
- נוכחות של חומרים נוספים בתערובת.
- מצב המאמץ המכני של הרכיב.
- תדירות מחזורי הניקוי והשטיפה.
אותו חומר פלסטי עשוי לתפקד היטב כאשר הוא בא במגע עם חומר מדולל בטמפרטורה נמוכה, אך להתרכך, להתנפח, להיסדק או לאבד מחוזקו כאשר הריכוז או הטמפרטורה עולים.
גם שינוי קטן בתהליך הייצור עלול להשפיע על המערכת. לדוגמה, מעבר לחומר ניקוי חדש, הגדלת טמפרטורת השטיפה או הוספת ממס לתהליך יכולים לשנות לחלוטין את תנאי החשיפה של הצנרת והמכלים.
לכן יש לבחון את התאמת החומר לפי נתוני התהליך בפועל, ולא רק לפי השם הכללי של הכימיקל.
החומרים המרכזיים במערכות פלסטיק תעשייתיות
PVC
PVC הוא חומר נפוץ בצנרת, במערכות ניקוז, בטיפול במים ובהולכת כימיקלים מסוימים. הוא זמין, נוח יחסית לעיבוד ומציג עמידות טובה בסביבות רבות.
עם זאת, יש להביא בחשבון את מגבלות הטמפרטורה, את רגישותו לעומסים מכניים מסוימים ואת התאמתו לחומרים כימיים ספציפיים. מערכת PVC שתוכננה לטמפרטורה נמוכה אינה אמורה לפעול באופן אוטומטי באותם לחצים כאשר הטמפרטורה עולה.
CPVC
CPVC מבוסס על PVC שעבר תהליך המאפשר לו לפעול בטמפרטורות גבוהות יותר וביישומים תובעניים יותר.
הוא משמש במערכות מים חמים, בכימיקלים ובתהליכים שבהם PVC רגיל אינו מספק את הביצועים הנדרשים. עם זאת, גם כאן יש להתאים את החומר, הדבק, המחברים והאטמים לאותה מערכת.
אין להניח כי ניתן לשלב באופן חופשי בין רכיבי PVC, CPVC וחומרי חיבור שונים רק משום שהם נראים דומים.
פוליפרופילן – PP
PP נפוץ במכלים, בצנרת, במנדפים, במערכות שטיפה ובמתקנים כימיים. הוא קל, ניתן לריתוך ומציג עמידות טובה בפני חומרים כימיים רבים.
אחד היתרונות שלו הוא האפשרות לייצר ממנו מערכות גדולות באמצעות ריתוך לוחות וצנרת. עם זאת, איכות המערכת תלויה מאוד בתכנון הריתוכים, בתמיכות, בעובי הדופן ובהתאמה לטמפרטורת העבודה.
פוליאתילן – PE
פוליאתילן משמש בצנרת מים, שפכים, כימיקלים, מתקנים תת־קרקעיים ומערכות שבהן נדרשת גמישות יחסית ועמידות בפני פגיעות.
החיבורים מבוצעים לעיתים באמצעות ריתוך פנים או ריתוך אלקטרופיוז'ן. איכות ההכנה, הניקוי, היישור והבקרה על תנאי הריתוך משפיעה ישירות על אמינות החיבור.
גם כאשר חומר הצינור מתאים, כשל בריתוך עלול ליצור נקודת חולשה מקומית שתתפתח לנזילה לאחר תקופת הפעלה.
PVDF
PVDF הוא חומר מתקדם יותר, המשמש בתעשיות כימיות, במערכות מים טהורים, בתעשיית האלקטרוניקה ובתהליכים שבהם נדרשת עמידות גבוהה לכימיקלים ולטמפרטורה.
מחירו גבוה יותר מחומרים בסיסיים, ולכן השימוש בו צריך להיות מוצדק על בסיס דרישות התהליך. יש להביא בחשבון גם את שיטת הריתוך, רמת הניקיון והדרישות ממערכת ההולכה.
PTFE
PTFE מוכר בזכות עמידותו הכימית ומקדם החיכוך הנמוך שלו. הוא משמש בעיקר באטמים, בציפויים, בצינורות מיוחדים וברכיבים הבאים במגע עם חומרים אגרסיביים.
עם זאת, PTFE אינו חומר מבני אידיאלי לכל מצב. הוא עשוי להתעוות תחת עומס מתמשך, ולכן השימוש בו נעשה לעיתים כחלק ממערכת משולבת הכוללת מעטפת, חיזוק או תמיכה מחומר אחר.
טמפרטורה ולחץ: השילוב שמפיל מערכות
במערכת פלסטיק, טמפרטורה ולחץ אינם שני נתונים נפרדים.
ככל שהטמפרטורה עולה, חומר פלסטי עשוי לאבד מקשיחותו ומיכולת נשיאת העומס שלו. משמעות הדבר היא שצינור המסוגל לעמוד בלחץ מסוים בטמפרטורה נמוכה לא בהכרח יוכל לשאת את אותו לחץ בטמפרטורה גבוהה.
תכנון המבוסס רק על לחץ המשאבה, ללא התייחסות לטמפרטורת העבודה המרבית, עלול ליצור מערכת הנמצאת לאורך זמן בתחום מסוכן.
חשוב להביא בחשבון גם אירועים שאינם חלק מהעבודה השגרתית:
- שטיפה במים חמים.
- הזרמת קיטור או נוזל מחומם.
- עלייה זמנית בטמפרטורה בעת תקלה.
- חשיפה לשמש בצנרת חיצונית.
- התחממות מקומית ליד מנוע, תנור או קו תהליך.
טמפרטורת התכנון צריכה לשקף את תנאי הקיצון הסבירים, ולא רק את הממוצע היומי.
הלמי לחץ ופטיש מים
מערכות פלסטיק עלולות להיפגע לא רק מלחץ קבוע, אלא גם משינויים מהירים בלחץ.
סגירה מהירה של ברז, עצירת משאבה, פתיחת שסתום או שינוי פתאומי בקצב הזרימה עלולים ליצור הלם הידראולי, המוכר כפטיש מים. גל הלחץ נע לאורך הצנרת ועלול להפעיל עומסים גבוהים בהרבה מלחץ העבודה הרגיל.
במערכת קשיחה או בלתי נתמכת, הלמי לחץ עלולים לגרום לתנועה של הצנרת, לפגיעה במחברים, לעומס על אוגנים ולהיווצרות סדקים.
לכן יש לבחון:
- מהירות סגירת השסתומים.
- אופן התנעת המשאבות ועצירתן.
- שימוש בשסתומי אל־חוזר.
- התקנת בולמי הלם.
- תכנון נקודות עיגון.
- הגבלת מהירות הזרימה.
- תמיכה נכונה בצנרת.
גם מערכת שבה כל הרכיבים מתאימים ללחץ העבודה הנומינלי עלולה להיכשל אם לא תוכננה לתנאים הדינמיים.
התפשטות תרמית: צינור פלסטיק אינו נשאר באותו אורך
לפלסטיק מקדם התפשטות תרמית גבוה יחסית לחומרים מתכתיים רבים. צנרת ארוכה עשויה להתארך ולהתקצר באופן משמעותי עם שינויי טמפרטורה.
כאשר אין אפשרות לתנועה מבוקרת, הכוחות מתרכזים במחברים, באוגנים, בשסתומים, במשאבות ובנקודות החיבור למכלים.
התוצאה עלולה להיות:
- דחיפת צינור לתוך ציוד.
- משיכת אוגנים.
- עיוות תמיכות.
- סדיקה באזורי ריתוך.
- עומס על פיות מכל.
- פגיעה באטמים.
תכנון נכון כולל מרווחי תנועה, לולאות התפשטות, מפצים, נקודות קיבוע ותמיכות המאפשרות לצינור לנוע בכיוון המתוכנן.
התקנת תמיכות רבות מדי אינה בהכרח פתרון. אם כל התמיכות מקבעות את הצינור, הן עלולות למנוע את התנועה הטבעית ולהגדיל את המאמצים.
זחילה ועיוות תחת עומס
פלסטיק עשוי לשנות את צורתו בהדרגה כאשר הוא נתון לעומס מתמשך. תופעה זו נקראת זחילה.
במכלים, בצנרת, באוגנים ובתמיכות, זחילה יכולה לגרום לעיוות שאינו מופיע מיד לאחר ההתקנה. המערכת עשויה לעבור בדיקת לחץ ולהיראות תקינה, אך לאחר חודשים של עבודה להתחיל לשקוע, להתנפח או לאבד לחץ באטמים.
הסיכון עולה כאשר:
- הטמפרטורה גבוהה.
- העומס קבוע.
- עובי הדופן קטן.
- התמיכות מרוחקות מדי.
- הברגים מהודקים יתר על המידה.
- הרכיב נתון לעומס נקודתי.
לכן תכנון פלסטיק חייב להתייחס לביצועי החומר לאורך זמן ולא רק לחוזק המיידי שלו.
ריתוך פלסטיק: נקודת החיבור היא לעיתים נקודת הכשל
ריתוך פלסטיק הוא תהליך מקצועי המחייב התאמה בין החומר, שיטת העבודה, הטמפרטורה, הלחץ וזמן החימום.
בין שיטות החיבור הנפוצות:
- ריתוך פנים.
- ריתוך שקע.
- ריתוך אלקטרופיוז'ן.
- ריתוך אוויר חם.
- ריתוך אקסטרוזיה.
- הדבקה כימית בחומרים המתאימים לכך.
- חיבורי אוגנים והברגות.
כשל בריתוך עלול להיגרם מכמה סיבות:
משטח מלוכלך
שומן, אבק, לחות או שכבה מחומצנת עלולים למנוע חיבור מלא בין החלקים.
טמפרטורה לא נכונה
טמפרטורה נמוכה מדי עלולה ליצור חיבור חלקי. טמפרטורה גבוהה מדי עלולה לפרק את החומר או לגרום לעיוות.
זמן חימום או קירור לא מתאים
חיבור שנפתח או מועמס לפני השלמת הקירור עלול להיחלש.
חומרים לא תואמים
לא כל חומר ניתן לריתוך עם כל חומר, וגם הבדלים בין דרגות חומר עלולים להשפיע על החיבור.
הכנה גיאומטרית לקויה
חוסר יישור, מרווח לא נכון או קצוות שאינם מעובדים כנדרש יוצרים ריתוך בלתי אחיד.
מיומנות המבצע
ריתוך פלסטיק דורש ידע וניסיון. מראה חיצוני חלק אינו מבטיח שהחיבור עומד בעומס הנדרש.
במערכות קריטיות מומלץ לתעד את תהליך הריתוך, לזהות את המבצע, לשמור נתוני עבודה ולבצע בדיקות בהתאם לדרישות הפרויקט.
מכלים מפלסטיק: הכשל מתחיל לעיתים בתכנון
מכל פלסטיק אינו רק קופסה מרותכת מלוחות. הוא מבנה הנושא עומסים הידרוסטטיים, עומסים תרמיים, משקל עצמי, כוחות מצנרת ולעיתים גם עומסים חיצוניים.
בתכנון מכל יש להביא בחשבון:
- גובה הנוזל וצפיפותו.
- טמפרטורת העבודה.
- סוג הכימיקל.
- עובי הדפנות.
- חיזוקים היקפיים.
- מבנה התחתית.
- פתחי שירות.
- פיות כניסה ויציאה.
- כוחות המועברים מהצנרת.
- תנאי ההתקנה והרצפה.
- אוורור המכל.
- אפשרות להיווצרות לחץ או ואקום.
אחד הכשלים הנפוצים הוא חיבור צנרת כבדה ישירות לפיית המכל ללא תמיכה עצמאית. משקל הצינור, השסתומים והמשאבה מועבר לדופן הפלסטית ויוצר מאמץ מתמשך סביב הפתח.
כשל נוסף נוצר כאשר המכל מתרוקן בלי שמערכת האוורור מאפשרת כניסת אוויר. ואקום חלקי עלול לעוות את הדפנות ולגרום לקריסת המכל פנימה.
האטמים והמחברים עלולים להיות החוליה החלשה
גם כאשר הצינור והמכל מתאימים לכימיקל, האטם עשוי שלא להתאים.
בחירת חומר האטימה צריכה להתייחס ל:
- סוג הכימיקל.
- ריכוזו.
- טמפרטורת העבודה.
- לחץ.
- תנועה מכנית.
- מחזורי פתיחה וסגירה.
- תנאי ניקוי.
אטם שמתנפח, מתקשה או מתכווץ עלול לגרום לנזילה גם כאשר גוף הברז והצנרת נותרו תקינים.
כך גם לגבי ברגים ואוגנים. הידוק יתר עלול לפגוע באוגן פלסטי, לעוות אותו וליצור חלוקת לחץ בלתי אחידה על האטם. הידוק חסר עלול לגרום לנזילה מידית או הדרגתית.
יש להשתמש בסדר הידוק מתאים, במומנט מבוקר ובאטם המתאים לסוג האוגן והמערכת.
השפעת משאבות ורעידות
משאבה יוצרת כוחות מכניים, רעידות ושינויים בלחץ. כאשר הצנרת מחוברת למשאבה ללא תמיכות, מחברים גמישים או יישור נכון, הכוחות עלולים לעבור אל הצינור הפלסטי.
בעיות יישור בין המשאבה לצנרת עלולות לגרום למתקין "למשוך" את הצינור למקומו באמצעות הברגים. בכך נוצר מאמץ קבוע במערכת עוד לפני שהמשאבה הופעלה.
הצנרת אינה אמורה לשמש כלי ליישור המשאבה או השסתום. כל רכיב כבד צריך לקבל תמיכה עצמאית, והחיבור לצנרת צריך להתבצע ללא מאמץ כפוי.
קרינת שמש, חום ותנאי חוץ
צנרת ומכלים המותקנים מחוץ למבנה חשופים לקרינת UV, לשינויי טמפרטורה, לרוח ולפגיעות מכניות.
לא כל חומר מתאים לחשיפה ממושכת לשמש. גם צבע החומר, סוג התוספים והייצוב נגד UV משפיעים על אורך החיים.
פרסום
במערכות חיצוניות יש לבדוק:
- האם החומר מיועד לחשיפה לשמש.
- מהי טמפרטורת פני השטח הצפויה.
- האם נדרשת הצללה או בידוד.
- כיצד שינויי הטמפרטורה משפיעים על ההתפשטות.
- האם התמיכות מתאימות לעומסי רוח.
- האם קיימת הגנה מפני פגיעת כלי רכב או ציוד.
צינור שחור הנמצא בשמש עשוי להגיע לטמפרטורה גבוהה משמעותית מטמפרטורת האוויר, ולכן אין להסתפק בנתוני מזג האוויר לצורך התכנון.
סדיקה תחת מאמץ
חלק מהפולימרים עלולים לפתח סדקים כתוצאה משילוב בין מאמץ מכני לבין חשיפה לחומר כימי.
החומר הכימי אינו חייב להמיס את הפלסטיק. לעיתים הוא מחליש אותו רק כאשר החלק נמצא תחת עומס, כיפוף או לחץ פנימי.
סדיקה כזו יכולה להתחיל באזורי ריכוז מאמצים:
- פינות חדות.
- חורים.
- הברגות.
- שריטות.
- אזורי ריתוך.
- חיבורים מהודקים.
- שינוי פתאומי בעובי הדופן.
תכנון הכולל רדיוסים, הפחתת עומסים נקודתיים והימנעות מפגיעות במהלך ההתקנה יכול לצמצם את הסיכון.
סימנים מוקדמים לכשל
מערכות פלסטיק בדרך כלל אינן נכשלות ללא סימנים מקדימים. בדיקה תקופתית עשויה לזהות הידרדרות לפני נזילה משמעותית.
סימנים שכדאי לבדוק:
- שינוי צבע.
- הלבנה מקומית של החומר.
- התנפחות.
- התרככות.
- סדקים עדינים.
- עיוות או שקיעה.
- נזילה סביב אוגן.
- רטיבות באזור ריתוך.
- תנועה חריגה של הצינור.
- תמיכות שבורות או משוחררות.
- רעש חריג בעת פתיחת שסתום.
- פגיעה מכנית או שריטות עמוקות.
- התרחקות צנרת מהקו המקורי שלה.
שינוי צבע אינו תמיד כשל מבני, אך הוא עשוי להעיד על חשיפה לחום, לקרינה או לכימיקל שלא נלקח בחשבון.
טבלת כשלים נפוצים
| סימן בשטח | סיבה אפשרית | פעולה נדרשת |
|---|---|---|
| נזילה באזור אוגן | אטם לא מתאים, הידוק לא אחיד או עיוות | בדיקת האטם, משטחי האוגן ומומנט ההידוק |
| סדק ליד ריתוך | ריתוך לקוי, עומס מכני או התפשטות תרמית | בדיקת התמיכות, תהליך הריתוך ותנאי העבודה |
| צינור שקוע | מרווח גדול בין התמיכות או זחילה | הוספת תמיכות לאחר בדיקה הנדסית |
| מכל שהתנפח | לחץ פנימי, טמפרטורה או חיזוק לא מספיק | עצירת המערכת ובדיקת תכנון המכל |
| מכל שקרס פנימה | ואקום או אוורור חסום | בדיקת נשם ושיטת הריקון |
| שינוי צבע והתרככות | אי־התאמה כימית או חום | זיהוי החומר הכימי ובדיקת התאמה |
| רעידות בצנרת | משאבה, זרימה או תמיכה לקויה | בדיקת יישור, עיגון ומהירות הזרימה |
| כשל חוזר באטמים | חומר אטימה לא מתאים | בחירת אלסטומר מתאים לתהליך |
| סדקים סביב ברגים | הידוק יתר או עומס נקודתי | החלפת החלק ובקרת מומנט |
| כשל לאחר שטיפה | טמפרטורה או חומר ניקוי שלא נכללו בתכנון | עדכון מפרט התהליך ובחירת חומר מחדש |
בדיקות לפני הפעלה
מערכת חדשה צריכה לעבור תהליך מסודר לפני הכנסת כימיקלים או הפעלה בלחץ מלא.
התהליך עשוי לכלול:
- בדיקה חזותית של כל הריתוכים.
- בדיקת יישור הצנרת.
- בדיקת תמיכות ועוגנים.
- בדיקת התאמת האטמים.
- אימות חומרי הצנרת והמכלים.
- בדיקת מומנט באוגנים.
- שטיפה וניקוי.
- בדיקת אטימות.
- הפעלה הדרגתית של המשאבות.
- בדיקת תנועה בזמן התחממות.
- בדיקת מערכת האוורור במכלים.
- תיעוד תנאי ההפעלה הראשוניים.
אין לבצע בדיקת לחץ ללא נוהל מתאים. אנרגיה האצורה במערכת עלולה ליצור סיכון משמעותי במקרה של כשל.
תחזוקה מונעת למערכות פלסטיק
אחד היתרונות של פלסטיק הוא הצורך המופחת בתחזוקה נגד קורוזיה. אך אין פירוש הדבר שמדובר במערכת ללא תחזוקה.
תוכנית תחזוקה צריכה לכלול:
- בדיקות חזותיות תקופתיות.
- מעקב אחר נזילות.
- בדיקת תמיכות ועוגנים.
- בדיקת אוגנים ואטמים.
- מעקב אחר שינויי טמפרטורה ולחץ.
- תיעוד שינויים בכימיקלים.
- בדיקת מערכות אוורור ונשמים.
- בדיקת הגנות מפני UV ופגיעות.
- החלפה יזומה של רכיבים מתכלים.
- תיעוד תיקונים וריתוכים.
חשוב במיוחד לעדכן את מערכת התחזוקה כאשר תהליך הייצור משתנה. שינוי בחומר הגלם, בחומר הניקוי, בטמפרטורת התהליך או בקצב הייצור עלול להשפיע על התאמת המערכת.
השאלות שצריך לשאול לפני הזמנת מערכת
לפני בחירת חומר או ספק, מומלץ להגדיר בצורה מסודרת:
- איזה חומר יוזרם במערכת?
- מהו הריכוז המרבי?
- מהי טמפרטורת העבודה ומהי טמפרטורת השיא?
- מהו לחץ העבודה ומהם מצבי המעבר?
- האם קיימים הלמי לחץ?
- האם המערכת מותקנת בתוך מבנה או בחוץ?
- האם היא חשופה לשמש?
- האם הצנרת מחוברת למשאבה או לציוד רוטט?
- מהי תדירות השטיפות?
- אילו חומרי ניקוי משמשים בתהליך?
- מהן תוצאות הכשל האפשריות?
- האם קיימות דרישות רגולטוריות או סביבתיות?
- כיצד תתבצע הבדיקה התקופתית?
- מי מוסמך לבצע תיקונים וריתוכים?
ככל שהמידע יהיה מדויק יותר בשלב התכנון, כך ניתן יהיה לצמצם את הסיכון לכשל יקר במהלך ההפעלה.
העלות האמיתית של בחירה שגויה
הפער במחיר בין שני סוגי פלסטיק עשוי להיראות משמעותי בעת הרכישה, אך עלות החומר היא רק חלק קטן מעלות המערכת.
כשל בצנרת או במכל עלול לגרום ל:
- השבתת קו ייצור.
- אובדן חומר גלם.
- פגיעה בציוד.
- צורך בפינוי וניקוי.
- חשיפה של עובדים.
- נזק סביבתי.
- החלפת חלקים נוספים.
- אובדן תפוקה.
- פגיעה באיכות המוצר.
- עלויות בדיקה ותיקון.
לכן הבחירה צריכה להתבסס על עלות מחזור החיים ולא רק על מחיר המטר או מחיר המכל.
במקרים מסוימים חומר מתקדם יותר, חיזוק נוסף או מערכת תמיכות טובה יותר יגדילו את ההשקעה הראשונית אך יחסכו עלויות גבוהות בהרבה בהמשך.
סיכום
מערכות פלסטיק תעשייתיות יכולות לספק עמידות מצוינת בפני קורוזיה, כימיקלים ולחות, אך הן מחייבות תכנון שונה ממערכות מתכת.
עמידות כימית אינה מספיקה בפני עצמה. יש לבחון את השילוב בין החומר, הריכוז, הטמפרטורה, הלחץ, העומס המכני, הריתוך, האטמים, התמיכות ותנאי התחזוקה.
מרבית הכשלים אינם נוצרים מסיבה אחת בלבד. בדרך כלל מדובר בשילוב: חומר הנמצא בקצה תחום ההתאמה שלו, טמפרטורה גבוהה מהמתוכנן, תמיכה לא מספקת וריתוך שנמצא תחת עומס.
מערכת אמינה מתחילה באפיון מדויק, ממשיכה בתכנון הנדסי ובהתקנה מקצועית, ומושלמת באמצעות בדיקות ותחזוקה לאורך חיי המערכת.
הגדרה כללית כמו “עמיד לחומצה” אינה מפרט הנדסי. כדי שמערכת פלסטיק תפעל בבטחה לאורך שנים, יש להגדיר בדיוק למה היא צריכה להיות עמידה, באילו תנאים ולמשך כמה זמן.
